אריה בגן - בית משק חי לילדים
ספריית הידעקולם של הילדים · זיגמונד פרויד · מרגרט מאהלר · אריק אריקסון · היינץ קוהוט · אריק ברן
קולם של הילדים: חמש נקודות מבט על מה שילד מבקש מאיתנו
דחפים, נפרדות, משימות התפתחותיות, קשר ותקשורת — חמישה כיוונים להבנת רגעי היומיום, בעקבות הדגשים של אריה בהרצאה.
לפני שמנסים לשנות התנהגות
כשילד מתפרץ, מסרב או מבקש לעשות הכול בעצמו, אנחנו מבקשים להבין מה קורה עבורו. חמש נקודות המבט שלפנינו אינן אבחנה ואינן הסבר יחיד לכל התנהגות. בכל סעיף מופיע רעיון מצומצם מן המקור, ולצדו יישום שלנו להורות ולחינוך. זהו מאמר עצמאי בעקבות הדגשים שאריה מסר, ולא תמלול ההרצאה. הציטוטים מובאים במקור האנגלי. ההסבר בעברית הוא פרפרזה. חלק ממקורות היסוד הם ספרים ופרקי ספר, ולא מאמרי כתב עת.
פרויד: לתת מקום ללחץ הפנימי
במאמרו מ־1915 פרויד מבחין בין גירוי חיצוני לבין דחף שמקורו בתוך האורגניזם ופועל כלחץ מתמשך; הוא משתמש במושג צורך לתיאור הגירוי הדחפי. זהו ניסוח תאורטי על הדחף, ולא מחקר שמוכיח את הסיבה להתפרצות של ילד מסוים. היישום שלנו: ברגע של התפרצות נבדוק מה הילד מבקש ומה קשה לו לשאת, לצד עייפות, רעב, עומס וההקשר. נגן מפגיעה, נמעיט בדיבור ונחזור לשיחה כשאפשר. למשל: רצית להמשיך לשחק וקשה לעצור; אני לא מאפשר להכות. הבנת הלחץ אינה הופכת את הפגיעה למותרת.
A better term for an instinctual stimulus is a “need”.מאהלר: להיות נפרד ולהיות בקשר
מאהלר, פיין וברגמן מתארים נפרדות ואינדיבידואציה כתהליכים קשורים: התגבשות של עצמי מובחן ושל מאפיינים אישיים. מוקד הדיון שלהם הוא הילדות המוקדמת. הם גם מזהירים מפני הכללת כל פרידה חדשה בכל גיל באותו תהליך. היישום שלנו: כשפעוט אומר לא או אני לבד, נשאל אם הוא מבקש מקום לרצון משלו. זו אפשרות לבדיקה, ולא פענוח ודאי של התנגדות. אפשר להציע שתי אפשרויות שמתאימות לנו, ולשמור על הגבול: צריך לנעול נעליים; תבחר את הזוג. נאפשר שונות ונישאר זמינים לעזרה, בלי לדרוש מהילד להתרחק מאיתנו כדי להוכיח עצמאות.
Separation and individuation are conceived of as two complementary developmentsthose achievements marking the child’s assumption of his own individual characteristicsאריקסון: איזו משימה התפתחותית פוגשים כאן
בפרק שמונה גילי האדם אריקסון מארגן את ההתפתחות סביב מתחים, ובהם אמון מול אי־אמון, אוטונומיה מול בושה וספק, יוזמה מול אשמה, חריצות מול נחיתות וזהות מול בלבול תפקידים. אלה כותרות של מסגרת תאורטית, ולא מבחן שילד חייב לעבור ביום הולדת מסוים. היישום שלנו: נבחן אם עכשיו הילד זקוק להיענות צפויה, להזדמנות לעשות בעצמו, למקום לרעיון, להתנסות במיומנות או לשיחה על זהותו. אותה עזרה יכולה להיות מתאימה ברגע אחד ומיותרת ברגע אחר. נציע סיוע לפי יכולתו, ונשאל מה ממנו הוא רוצה לעשות בעצמו.
Basic Trust vs. Basic Mistrust; Autonomy vs. Shame and Doubt; Initiative vs. Guilt; Industry vs. Inferiority; Identity vs. Role Confusionקוהוט: הבנה שצריכה לקבל צורה בתגובה
קוהוט מבחין במאמר מ־1982 בין אמפתיה כאיסוף מידע על החוויה לבין פעולות ותגובות שנענות לצורכי הילד בתוך הקשר. לפי ניסוחו, תגובות אלה צריכות להיות מונחות באמפתיה מדויקת. היישום שלנו: ננסה להבין לפני שנמהר להסביר, ונבדוק אם הבנו נכון: רצית שאראה איך הצלחת? נציע נוכחות שאפשר להישען עליה, הכרה במה שחשוב לילד ותגובה שאינה משפילה. נוכל להכיר באכזבה גם כשאיננו ממלאים את הבקשה. אם החמצנו את החוויה שלו, אפשר לחזור ולתקן: עניתי מהר מדי; אני רוצה לשמוע. אלו הצעות מעשיות שלנו, לא רשימת מיומנויות מצוטטת מקוהוט.
these actions and responses have to be guided by correct and accurate empathy.ברן: לשים לב להזמנה ולתגובה בשיחה
ברן מציג מצבי אגו הקרויים הורה, מבוגר וילד, ובוחן חילופי פנייה ותגובה ביניהם. בספר משחקים שאנשים משחקים הוא כותב שהתקשורת יכולה להימשך כאשר העסקאות משלימות. המשך תקשורת כשלעצמו אינו מעיד שהיא מיטיבה. היישום שלנו: נבדוק מה המשפט שלנו מזמין אצל הילד. במקום האשמה גורפת, נתאר מצב ובקשה: הצעצועים על הרצפה; מה תאסוף ראשון? בזמן סערה נזדקק גם להכלה ולהגנה, ולא רק להסבר הגיוני. המושג מבוגר במודל אינו דרישה שהילד יתנהג כאדם בוגר, ואין לתייג אותו במצב אגו על סמך משפט אחד.
communication will proceed as long as transactions are complementary.Parent, Adult, and Childלחבר את נקודות המבט לרגע אחד
בדוגמה מומצאת, ילד מסרב להיפרד בבוקר. אפשר לברר מה מכביד עליו, להשאיר לו בחירה קטנה בטקס הפרידה, לחשוב איזו עזרה תואמת את יכולתו, להכיר בגעגוע ולתאם תגובה ברורה עם הצוות. לא נצטרך להסביר לילד את כל התיאוריות. המחשבה שלנו תתבטא בנוכחות ובפעולות. נבחר שינוי קטן, נתבונן במה שקורה לאורך כמה ימים ונעדכן את ההבנה. אם הקושי נמשך או פוגע בתפקוד, נרחיב את הבירור עם אנשי המקצוע המתאימים.
התאמה לגילי הילדים
לידה עד 3
נוכחות ותגובה לאיתותים, לצד הזדמנויות בטוחות לרצון ולעשייה עצמאית. פחות הסברים בזמן הצפה.
גיל 3–6
לתת מקום ליוזמה ולמשחק, לבחור בין אפשרויות מצומצמות ולתרגל שפה לרצון ולרגש.
גיל 6–9
להציע עזרה מדורגת במשימות, קשר עם הצוות ומקום גם להצלחות וגם לקושי.
גיל 9–12
להקשיב להשוואות חברתיות ולרצון בפרטיות; לשתף בהחלטות המתאימות ליכולת.
גיל 12–18
להכיר בשאלות של זהות, שונות ועמדה אישית. לדבר ישירות ולשמור על קשר גם במחלוקת.
מקורות לקריאה
- Freud, S. (1915). Instincts and Their Vicissitudes. Standard Edition, 14, pp. 117–123.
- Mahler, M. S., Pine, F., & Bergman, A. (1975). The Psychological Birth of the Human Infant, ch. 1, pp. 3–4; preview of the 2018 edition.
- Erikson, E. H. (1963). Childhood and Society, ch. 7: Eight Ages of Man, pp. 247–263.
- Kohut, H. (1982). Introspection, Empathy, and the Semi-Circle of Mental Health. IJP, 63, 395–407, especially p. 396.
- Berne, E. (1964). Games People Play, pp. 29–30; quotations reproduced on the Berne family website. Ego-state names are discussed there with references to his 1961 book.
הדוגמאות וההתאמות לפי גיל נכתבו עבור בית המשק. אלה יישומים להמחשה, ואינן סיפורים של ילדים מסוימים. קבוצות הגיל מסייעות לבחור קריאה; נבחן גם יכולת, הקשר וקצב אישי.